מפגש גורלי: סיור עקרבים בלתי נשכח

יכן שאני גר, הם מבחינתי כמו חתולים. כן זה מגניב ומרגש לראות בחצר שלך בעל חיים שיש כל כך מעט ממנו בעולם (בערך 3000, מתוכם 1000 בישראל), אבל כשאותו בעל חיים גם אוכל לך את תוכן החצר, אז מתחילה יריבות. מה גם שבסוף מתרגלים להכל, גם לדברים המאוד טובים, ואין ספק שזה מדהים לראות יעל נובי חוצה את החניה ועולה על גג האוטו שלך, נעזר בו כסולם להגיע לענפים הגבוהים של העצים המסכנים במדרשה. הסתכלתי למעלה ו

אין לי מילים לתאר את מה שראיתי. כשהצצתי לתוך שיח הזוגן זיהיתי צרבן ישראלי בפוזה מעט משונה. קל מאוד לראות עקרבים בלילה בעזרת אולטרה סגול, כך שהצורה המוזרה שלו מאוד בלטה לי בעין. מה שלא בלט כל כך היה משהו אחר, שחיכה מאוד קרוב ואותו… פספסתי. 

 

דחפתי את ראשי לתוך השיח בתקווה לראות ולהבין מקרוב מה לא בסדר, כשלפתע הבחנתי בנמלים מתרוצצות על גבי אותו עקרב. "אהה, הוא מת! זה מעניין!" אמרתי למי שהיה אז לצידי, כששניה לאחר מכן אני שומע נשימה נעתקת והליכה מהירה אחורנית של אחת המודרכות שלי. 

חידדתי את הראייה והבחנתי בו פתאום, ממש סנטימטרים ספורים מהראש שלי, מילימטרים בודדים מאותו עקרב בו אני בוהה כבר כמה שניות ממושכות – הנחש השלישי הכי מסוכן בישראל. 

אפעה מגוון אומנם מסוכן, אך למזלי אינו מחפש צרות עם מי שאין לו תועלת במפגש עימו. והאפעה שאני זיהיתי, מרחרח לעקרב את העוקץ בעזרת לשונו, היה עסוק מאוד במשהו אחר – הארוחה הבאה שלו.

מכאן והלאה החל מופע שלא ראיתי מימי. אפעה מגוון מכניס אל תוך גופו הכחוש והדק עקרב בוגר. לאט לאט, נעלם העקרב בתוך פיו הגמיש של האפעה. לנו נותר רק לראות ממרחק בטוח, להשתדל שלא להפריע לסועד ולהתרחק לאט לאט, לתת לטבע לעשות את שלו. לא נרגעתי מהמחזה הזה יומיים. ועדיין להביט שוב בסרטונים מעלה לי את הדופק. 

אם יוצאים רואים דברים מופלאים. אין בזה ספק.

עוד מעשיות מהשטח

מקומות לטייל בדרום

מקומות לטייל בדרום

לגלות את הנגב בקצב אחר כשמחפשים מקומות לטייל בדרום, מגלים מהר מאוד שהנגב מציע הרבה יותר מנוף מדברי פתוח. בין מדרשת בן גוריון, שדה בוקר,

קרא עוד »